בנם-יחידם של רבקה ויצחק, נולד ביום כ"א בניסן תרס"ז (5.4.1907) באיראן. עלה לארץ בשנת 1933 והתיישב בירושלים. כאן עבד בנגרות. בשנת 1940 עבר עם משפחתו לתל-אביב. הקים לו צריף, ובו נגריה קטנה, בשכונת-התקווה. כאדם דתי התנדב להשגיח על תקינות העירוב מטעם הרבנות. שמעון השתתף בפעולות הביטחון של שכונת התקווה. היה איש תם וישר ואוהב את המולדת, מסור למשפחתו ואוהב את בניו. את יומו חילק למלאכה, לתפילה ולהשגחה על העירוב בשכונה. הוא צפה מראש שעתידה לפרוץ מלחמה בין הערבים ובין היהודים והיה מזהיר ואומר, ש"אם יבטחו בה' ויהיה הרצון לנצח - ינצחו את הערבים". הטיף לגיוס ובעצמו יצא לעבודות הביצורים. היה משוייך לחיל הרגלים והשריון. 

בשעה שעסק בעקירת עצים בפרדס בשכונת שפירא, ברחוב הכנסת, כדי שלא ישמשו מסתור לכנופיה ערבית - נפגע מכדור, נפצע ולאחר ששכב 12 יום בבית-חולים מת מפצעיו ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה ושלושה ילדים.